פורסם בתאריך 28.9.2018
התכנים בפוסט זה, כמו כל שאר התכנים בבלוג, הינם תכנים לימודיים במהותם, הם אינם מהווים ייעוץ או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות ו/או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם.
לאחר שיחות עם לא מעט יועצים פיננסיים נוכחתי לדעת שההבנה של רבים מהם בהשקעות ותשואה, וכן הבנת הסיכונים והתנודתיות בשוק ומשמעותם, נמוכה באופן מפתיע, והם פועלים לפי איזושהי תבנית גנרית ורחוקה מאופטימלית. לגבי יועצים פנסיוניים/סוכני ביטוח - המצב עוד יותר גרוע, ומהתרשמותי רובם המוחלט מבין טוב בביטוח אבל לא מבין כמעט דבר וחצי דבר בכל הנוגע להשקעות ותשואה. בקרב הציבור הרחב ההבנה פעמים רבות נמוכה אף יותר, ורבים ניזונים מהמלצותיהם של היועצים הפיננסיים והפנסיוניים, שחלקן פשוט הרסניות. זו אחת הסיבות שייסדתי את Simplifynance, והסיבה המרכזית לפוסט הזה, שהוא אמנם קצת ארוך, אבל אם תדעו לפעול בדיוק הפוך מההמלצות הגרועות שלהלן, זה יהיה שווה לכם המון כסף לטווח הארוך. אז אחרי ההקדמה הארוכה, הנה הן, 8 המלצות והנחות יסוד הרסניות של יועצים פיננסיים ופנסיוניים, שהציבור נוטה לאמץ:
1. פדיון קרן השתלמות ופתיחת קרן חדשה מדי שנה-שנתיים
יועצים רבים ממליצים לפתוח קרן השתלמות חדשה במעבר בין מעסיקים, או אחת לכמה שנים, ויש כאלה שממליצים לעשות זאת אפילו מדי שנה. הסיבה לכך היא שקרן השתלמות ניתנת לפדיון לאחר 6 שנים מיום פתיחתה, וה”היגיון” מאחורי המלצה זו הוא שאם נפתח קרן חדשה מדי שנה, אז לאחר שש שנים מיום הפתיחה של הקרן הראשונה, נוכל למשוך סכום כסף מסוים מדי שנה (כלומר בתום השנה השישית, השביעית, השמינית וכן הלאה). המלצות אלה מסתמכות על הנחת יסוד שגויה מיסודה שהציבור לא מסוגל לחסוך ולהשקיע בכוחות עצמו ולתכנן בעצמו מתי לעשות שימוש בכספים. יש הנחה סמויה ומאוד מסוכנת שעבור הציבור, הצריכה היא הדבר החשוב ביותר, וכולם שואפים לצרוך כל שקל שרק יוכלו, ושכל חוסך בקרן השתלמות "רק מחכה לרגע שבו יכול סופסוף להשתמש בכסף הזה". ההמלצה בעצם מניחה גם שאם הרגולציה מחייבת אותנו להמתין בסבלנות 6 שנים עד ש"סופסוף נקבל את הכסף שלנו", אז כדאי למצוא דרך "להתחכם" ובכל זאת למשוך סכום מסוים מדי שנה.
המלצה זו היא אידיוטית במיוחד מפני שמי שנוהג כך מפספס את ההטבה החשובה ביותר שמספקת קרן ההשתלמות – הפטור ממס רווחי הון! בגלל הפטור ממס, ההמלצה הטובה ביותר היא לדחות את המשיכה מקרן ההשתלמות כמה שרק ניתן, ואפילו לא למשוך ממנה כספים לעולם (כלומר לייעד את הסכומים והרווחים הנצברים בה לירושה). בגלל שהרווחים פטורים ממס רווחי הון, הכי כדאי להשתמש בקרן ההשתלמות כחיסכון לטווח ארוך כמה שיותר, אפילו שטכנית היא מוגדרת כחיסכון לטווח קצר-בינוני ו"מותר" לנו למשוך את הכספים אחרי 6 שנים. אם נייעד את קרן ההשתלמות לחיסכון והשקעה לטווח ארוך – רצוי שכל הסכום יושקע במדדי מניות כי לטווח הארוך תנודתיות המניות לא מעניינת, וזה האפיק שמניב את התשואה הגבוהה ביותר. כך גם נפיק את המקסימום מהטבת המס – אם קרן ההשתלמות תשקיע באפיק סולידי כמו אג"חים, אז גם נרוויח מעט, וגם החיסכון במס יהיה מועט. אבל אם נשקיע במניות שמניבות תשואה גבוהה – אז החיסכון במס על אותה תשואה גבוהה יהיה הרבה יותר משמעותי, ויחד עם אפקט הריבית-דריבית החיסכון הזה יצטבר לסכום מאוד משמעותי!
כמה משמעותי? תקרת ההפקדה השנתית לקרן השתלמות שמקנה פטור ממס רווחי הון עומדת על כ-18,000 ₪. אם נפקיד סכום זה מגיל 25 עד 65, ונשיג את תשואת המניות הממוצעת שעומדת על 10%, כפי שנמדדה על פני סטטיסטיקה של יותר ממאה שנה (וכשנשקיע לטווח כזה ארוך נקבל תשואה שתהיה מאוד קרובה לממוצע הרב שנתי), אז הסכום אליו נגיע יהיה 8 מיליון שקלים, הפטורים ממס רווחי הון! בנוסף, בגיל הפרישה אמנם נפסיק להפקיד לקרן ההשתלמות, אבל אם לא נמשוך את אותם 8 מיליוני שקלים שהצטברו, הם ימשיכו לייצר תשואה פטורה ממס. אם לא ניגע בקרן גם במשך 20 שנה נוספות, הסכום יהפוך ל-53 מיליוני שקלים! ולא, זו לא טעות, זה היופי בריבית-דריבית. אז תגידו לי אתם – האם כדאי למשוך את קרן ההשתלמות מדי שנה לבזבוזים שוטפים או לא לגעת בה?
ומה אם בכל זאת נזדקק לסכום כסף מסוים, נניח בשביל אירוע משפחתי, רכישת רכב, או שיפוץ בדירה? לשם כך עדיף קודם כל למצות חסכונות פרטיים "רגילים" (למשל תיק השקעות פרטי או סתם כסף ששוכב בעו"ש) לפני שנוגעים בקרן ההשתלמות, וניתן אף לקבל הלוואה בתנאים נוחים מקרן ההשתלמות (עם ריביות נמוכות יותר מאשר בבנקים). כמובן שיש גם את האפשרות הברורה של דחיית סיפוקים – לחסוך במשך תקופה מסוימת עד שנגיע לסכום שרצינו, כי בינינו – בד"כ אנחנו לא חייבים את הסכום הזה ממש עכשיו ואפשר לחכות קצת. בכל מקרה, משיכות מקרן ההשתלמות צריכות להיות המוצא האחרון בהחלט.
2. מדיניות השקעה גרועה בחיסכון הפנסיוני
היועצים הפנסיוניים ממליצים כמעט תמיד על מסלולי השקעה שמרניים במיוחד בחיסכון הפנסיוני – מסלול "כללי" לחוסכים צעירים (שהוא לרוב מסלול ברירת המחדל, ובמקרה הרזה אכן מדובר במחדל!), מסלול לבני 50, מסלול לבני 60 וכיוצ"ב. תיקי השקעות באופן כללי, וחסכונות פנסיוניים בפרט, משקיעים בעיקר במניות ואג"חים, וככל שהתיק מכיל אחוז גבוה יותר של אג"חים על חשבון מניות, כך הוא נחשב שמרני יותר. רק כדי לסבר את האוזן, בארה"ב תיק שכולל 60% מניות נחשב שמרני, ותיק שכולל 80% מניות נחשב נורמלי. בארץ לעומת זאת, תיק שכולל מעל 30% מניות כבר נחשב משום מה ספקולטיבי. מניות הן אפיק תנודתי יותר מאג"חים, אך הם מניבים תשואה גבוהה יותר, וכדי להתגבר על בעיית התנודתיות יש להשקיע לאורך זמן, 10-15 שנים לפחות. אם אתם חוסכים צעירים ויש לכם שנים רבות עד גיל הפרישה – אין כל בעיה בכך שהחיסכון הפנסיוני שלכם יושקע כולו במניות! אם עברתם את גיל 50, זה עדיין לא אומר שתצטרכו לוותר לחלוטין על חשיפה מנייתית, או לצמצמה לאחוז נמוך מאוד! כדאי לצמצם בהדרגה אז החשיפה המנייתית החל מגיל 50 לערך, אבל גם בשנים שלקראת הפרישה, חשיפה של כשליש מהחיסכון למניות היא סבירה בהחלט. לצערנו החסכונות הפנסיוניים כיום מקצים לכל היותר כ-70% לחשיפה מנייתית גם במסלול שמוגדר "מנייתי", כ-50% ופחות במסלול ה"כללי" (מסלול מאוד לא שקוף שמשתנה בין הגופים המוסדיים השונים), ואחוזים מאוד נמוכים למסלולים השמרניים למבוגרים.
אז מה ניתן לעשות?
א. לנהל לפחות חלק מהסכום בקופ"ג בניהול עצמי (IRA) במקום בקרן פנסיה, ולבחור בעצמנו במה להשקיע (ולבחור במדדי מניות כמובן).
ב. גם אם כל/חלק מהסכום נשאר בקרן הפנסיה ולא בקופ"ג IRA, רצוי לבחור בעצמנו את המסלולים ולהיות הרבה פחות שמרניים מהמלצות היועצים – הם לא באמת מבינים את מידת הסיכון ע"ס הנתונים ארוכי הטווח. לכל הפחות, יש לבחור במסלול מנייתי עד גיל 50 ואף 55, מעל מאה שנות היסטוריה הוכיחו אמפירית שאין חשש לפגיעה בתיק נותרו כ-10-15 שנה.
3. רק מקצוענים יכולים לנהל את חסכונותינו (ולגבות דמי ניהול)
מרבית היועצים ימליצו על חיסכון שמנוהל ע"י ה"מקצוענים" שלהם – בין אם מדובר בתיק השקעות "רגיל" ובין אם מדובר בחשבונות חיסכון מיוחדים (קרן פנסיה, קופת גמל, קרן השתלמות). המלצות אלה הן המלצות גרועות במיוחד, כי מחקרים אקדמיים שכללו אלפי אנליסטים ומנהלי השקעות ונמדדו על פני עשורים רבים, הראו כי השקעות מנוהלות מניבות תשואה נמוכה יותר מהמדד לאורך זמן. כלומר השקעה פאסיבית שעוקבת אחר ממוצע השוק (מדד המניות), בלי שום תחכום, שכל אחד יכול לעשות ע"י רכישה של מוצר פשוט ופאסיבי עוקב מדד, היא גם זולה יותר וגם מוצלחת יותר.
כמובן שהמלצות אלה לא מגיעות מהאוויר, ורבים מהיועצים ימליצו על מוצרים שמנוהלים ע"י המוסד בו הם עובדים, או שיש להם קשר עסקי מולו, כדי שייהנו מדמי הניהול, ואף מעמלות הקנייה והמכירה הנובעות מהשינויים התכופים בתיק. אבל גם יועצים ללא ניגוד עניינים ימליצו לרוב על תיקים מנוהלים – פשוט כי זו הגישה המקובלת, והם באמת מאמינים שניהול השקעות "איכותי" יצליח להניב תשואה גבוהה מהמדד וממנהל "פחות איכותי" לאורך זמן. מרבית היועצים פשוט לא מכירים את הנתונים והמחקרים שמוכיחים בדיוק את ההיפך, ולא מבינים שהסיבה המרכזית להצלחה זמנית של מנהל השקעות מסוים לעומת המדד ולעומת הקולגות שלו היא פשוט מזל ואקראיות, כלומר הוא היה במקרה בצד ה"נכון" של הסטטיסטיקה. אבל מה לעשות שטבעה של הסטטיסטיקה הוא להתיישר לממוצע בסופו של דבר, כך שמי שהרוויח יותר תקופה מסוימת נידון להרוויח פחות בתקופה העוקבת?
4. הציבור חייב "מכשיר חיסכון" מובנה בשביל לחסוך ולהשקיע
רבים מהיועצים חושבים שהציבור לא מסוגל לנהל תיק השקעות "רגיל" בכוחות עצמו (למרות העובדה שזה מאוד פשוט ליישום!), ושאם לא "יכריחו" פלוני אלמוני לחסוך, הוא יבזבז את כל הנטו של המשכורת. לכן המלצות החיסכון וההשקעה כמעט תמיד יהיו במסגרת "קופסאות" או "מכשירים מובנים" לניהול הכספים שלנו – "תכנית חיסכון" בבנק, חיסכון פנסיוני, קופת גמל להשקעה, קרן השתלמות וכיוצ"ב.
אחת ההמלצות הנפוצות היא להפריש כספים עודפים לקרן ההשתלמות או לחיסכון הפנסיוני, אפילו מעבר לתקרת ההטבה למס. אבל בהמלצה זו יש רק חסרונות! אם ניקח כדוגמא את קרן ההשתלמות – מעבר להפרשה שנתית של כ-18,000 ₪ אין הטבות מס – לא בהקטנת הברוטו של המשכורת וצמצום מס ההכנסה, והכספים העודפים שהופרשו גם אינם פטורים ממס רווחי הון. אז נכון שאפשר להפריש סכומים נוספים לקרן ההשתלמות, אבל הרבה יותר עדיף להשקיע אותם באופן עצמאי, לחסוך את דמי הניהול של הקרן, ולבחור לבד את ההשקעות (מדדים כמובן!) על פני הניהול האקטיבי (והכושל) של הקרנות. לרבים מהיועצים יש אינטרס לייצר תלות של החוסכים בגופים הפיננסיים, ולא לאפשר להם לנהל בעצמם (ובקלות רבה) את חסכונותיהם, תוך פגיעה משמעותית בתשואות, ותוך גביית דמי ניהול מיותרים.
המלצה נוספת היא לייצר הוראת קבע ל"תכנית חיסכון" או ל"קופת גמל להשקעה" – מתוך הנחה שאם פלוני לא יעשה הוראת קבע ש"תכריח" אותו לחסוך, אז הוא לא יחסוך כלל, ומתוך הנחה נוספת שהציבור מעדיף שמישהו אחר ישקיע בשבילו. אז כבר דיברנו על הבעייתיות בהשקעות מנוהלות, בדמי הניהול המיותרים, וספציפית לקופת גמל להשקעה אין כל יתרון על פני חשבון השקעות "רגיל" פרטי, ראו להלן:
5. המלצה על חיסכון באמצעות קופת גמל להשקעה
קופת גמל להשקעה הוא מוצר חדש יחסית שרבים מהיועצים ממליצים עליו כאפיק חיסכון נוסף, שאינו חלק מהחיסכון הפנסיוני, כלומר הוא מגיע כחלופה לחשבון השקעות פרטי. לאפיק זה יש כביכול מס' יתרונות, אך השוואה מדוקדקת שלהם אל מול חשבון השקעות פרטי מגלה כי אין שום יתרון לאפיק זה, ומנגד ישנם חסרונות, כך שבשקלול הדברים – חשבון השקעות פרטי עדיף בהחלט:
א. דחיית מס רווחי הון – בקופת גמל להשקעה ניתן לשנות מסלול השקעה ולא לשלם מס רווחי הון. אבל גם בחשבון השקעות פרטי – אם מחזיקים למשל מוצר פאסיבי עוקב מדד, כל עוד לא מימשנו אותו לא שילמנו מס רווח הון.
ב. פטור ממס רווחי הון אם מייעדים את הכספים לקצבה לפנסיה (כלומר הוספתם לחיסכון הפנסיוני). כאן לכאורה יש יתרון על פני חשבון השקעות פרטי, אבל יש שתי בעיות ששומטות את הקרקע מתחת ליתרון זה, והופכות אותו לחיסרון. הראשונה היא העובדה שאמנם יש פטור ממס רווחי הון בייעוד הכספים לקצבת הפנסיה, אבל כתוצאה מכך קצבת הפנסיה שלנו תגדל, ותשלומי הקצבה עצמם חייבים במס הכנסה (מעל סכום מסוים). השנייה, והחשובה יותר, היא שכספים שמיועדים לקצבה יתקבלו אצלנו בתשלומים שיספיקו פחות או יותר לתוחלת החיים הממוצעת הצפויה (שלנו ושל בן/בת הזוג שיקבלו 60% מהקצבה). מי שיחיה יותר – ירוויח יותר על חשבון מי שיחיה פחות. אבל לצורך הדוגמא נניח שנחיה פחות או יותר לפי הממוצע. במקרה זה – הקצבה שתשולם לנו תתכלה עד שנלך לעולמנו. סביר להניח שבעקבות הגדלת הקצבה (ע"י שיוך הכספים של קופ"ג להשקעה לקצבת הפנסיה), נקבל קצבה גדולה יותר מהדרוש לנו לקיום שוטף, ואת העודפים נוכל לחסוך ולהשקיע, והם ישמשו לירושה. אבל, מה שמתפספס כאן זו העובדה שניתן לייצר בעצמנו קצבה מתיק ההשקעות הפרטי שלנו, בלי מעורבות של קרן הפנסיה. כלומר במקום להשקיע בקופת גמל להשקעה ולהעביר את הכספים לקרן הפנסיה בגיל הפרישה, נשקיע אותם עצמאית בחשבון השקעות פרטי, ולאחר הפרישה נמשוך ממנו סכומים שיהוו קצבה. היתרון בגישה זו הוא שהסכום כולו מושקע ומייצר תשואה גבוהה, לעומת המצב שהסכום נמצא ברובו בקרן הפנסיה ומייצר תשואה נמוכה. השקעה עצמאית כזו מאפשרת לנו לחיות מתשואת התיק (למרות תנודתיות השוק), תוך שימור ערכו ובמרבית המקרים אף הגדלה משמעותית שלו. לא אלאה אתכם בכל הפרטים, החישובים, והתרחישים השונים (עליהם אני עובר לעומק בקורס השקעות ופנסיה ביעילות ובפשטות ובתכנון פיננסי אישי), אך בממוצע – אם נשווה קבלת קצבת פנסיה גדולה והשקעת החלק העודף שלה טיפין-טיפין לטובת ירושה, לעומת יצירת קצבה באופן עצמאי מתיק השקעות פרטי וייעוד התיק עצמו לירושה, כאשר בשתי האפשרויות השתמשנו באותם סכומים למחיה שוטפת, אזי הסכום שנותר לירושה בחשבון הפרטי יהיה גבוה בכ-40-90%, מאשר באפשרות של קצבת פנסיה גדולה.
אז ראינו שהיתרונות של קופת גמל להשקעה הם רק לכאורה, ובפועל אין בהם כל תועלת (ואף נזק פוטנציאלי בהקצאה לקצבה). מנגד, יש להם את אותם חסרונות שכבר הזכרנו – גביית דמי ניהול מיותרים שלא קיימים בחשבון השקעות פרטי, השקעה מנוהלת שלא מכה את המדדים והשקעה שמרנית מדי בהקצאת הרכיב המנייתי מתוך החיסכון. את שני האחרונים ניתן אמנם לבטל את ע"י בחירה בקופ"ג IRA בתור קופ"ג להשקעה ורכישת מדדי מניות, אך אפילו אם כל ההבדל הוא דמי הניהול (שקיימים גם בקופ"ג IRA), יש כאן הכרעה לטובת חשבון השקעות פרטי.
6. העדפת חיסכון קצבתי על פני הוני (כי רמת החיים מוגדרת ע"י רמת ההכנסה וחשוב לשמור עליה בכל מחיר)
יועצים רבים מכוונים לכך שנזכה לאותה רמת הכנסה כל חיינו, לרבות בפרישה, מתוך הנחה סמויה (ושגויה) שהציבור מבזבז כל שקל שנכנס לחשבון הבנק שלו, ושצמצום הוצאות משמעותו פגיעה ברמת החיים. האמת היא שלא כל הוצאה מעלה את רמת החיים – זה נכון עד גבול מסוים שמעבר אליו אין כל יתרון בהוצאה נוספת, ויש סיכוי טוב שהתועלת תהיה אפילו שלילית. נוסף על כך, לצעיר בן 35 שמגדל ילדים, משלם משכנתא, נוסע ברכב לעבודה, ויוצא לחופשות משפחתיות, יש רמת הוצאה גבוהה משמעותית מאדם מבוגר בן 75, שגר בדירה ללא משכנתא, ילדיו כבר מזמן לא גרים בבית, הוא אינו יוצא לבארים כל שני וחמישי, וכמעט שאינו משתמש ברכבו.
בגלל ההנחה השגויה שחשוב לשמור על רמת הכנסה קבועה כל ימי חיינו, רבים מהיועצים ממליצים על הגדלת החיסכון הקצבתי לשם קצבת פנסיה גדולה ככל הניתן, על חשבון חיסכון הוני. אבל כבר ראינו שמחיסכון הוני נוכל לייצר לעצמנו קצבה באופן עצמאי, תוך שימור החיסכון ואף הגדלתו לטובת הירושה. ככל הנראה לא נצטרך אפילו למשוך כספים מהחיסכון ההוני ונסתפק בקצבה קטנה שתקיים אותנו בכבוד ותספק את כל צרכינו (במיוחד אם מחשיבים גם את קצבת הזקנה שמקבלים אזרחים ותיקים). כך נוכל להשאיר כספים רבים לחיסכון הוני – שיצברו תשואה יפה לטובת הירושה, ולמשוך מהם כמה ומתי שנרצה (או לא למשוך בכלל), מבלי שמישהו אחר יחליט עבורנו לכמה קצבה אנחנו זקוקים.
7. התעלמות מחסכונות פרטיים ומתשואות היסטוריות
בסעיף הקודם ראינו שיועצים רבים מעדיפים שנגדיל את החיסכון הקצבתי כי ההנחה היא שכל שקל שנכנס לחשבון הבנק שלנו מופנה לצריכה, ושחשוב לשמור על אותה רמת הכנסה. בכך היועצים מתעלמים משתי נקודות חשובות – הציבור גם חוסך חלק מסוים ממשכורתו (מי יותר ומי פחות) ומשקיע אותו, והשקעה זו מייצרת תשואה. ההתעלמות מהחיסכון הפרטי ומהתשואה שיניב, הופכת את המלצות היועצים פעמים רבות לאבסורד של ממש – משק בית שמרוויח יפה יכול לחסוך שיעור ניכר ממשכורתו, וגם אם הכנסתו תרד משמעותית בעת הפרישה, עדיין לא תהיה כל פגיעה באיכות חייו, כי לא יהיה צמצום בצריכה. [אני טוען שגם ממשכורת ממוצעת ומטה של שני בני הזוג עדיין ניתן לחסוך סכומים יפים מאוד מבלי "להתכלב" או להרגיש הקרבה, אך זה נושא לפוסט נפרד]. לכן ההמלצה על חיסכון קצבתי גבוה לשם שמירת רמה גבוהה של הכנסה לא מחזיקה מים כאשר בוחנים את סעיף ההוצאה השוטפת.
אבל הבעייתיות לא מסתכמת בסעיף ההוצאה השוטפת. כאשר מסתכלים על סעיף התשואה על החיסכון, ניתן לראות כי השקעה ארוכת טווח עם ריבית-דריבית תניב סכומים גבוהים מאוד לאורך זמן, כך שיצטבר סכום הוני גבוה בעת הפרישה, מה שיקטין את הצורך בקצבת פנסיה גבוהה. אם ניקח כדוגמא את האמור בסעיף 1 של פוסט זה – חיסכון של כ-18,000 ₪ בשנה (או 1500 ₪ לחודש) החל מגיל 25, אשר מושקע במדד מניות, יניב סכום של כ-8 מיליון שקלים עד גיל 65. ומה עם מצליחים לחסוך כ-3000 ₪ בחודש? או 6000? או 9000? במקרה זה הסכומים יגדלו ל-16, 32, ו-48 מיליוני שקלים בהתאמה! זו לא טעות ואין פה שום טריק, זה פשוט היופי של הריבית-דריבית! אז גם אם נחסוך רק 1500 ₪ לחודש, ונגיע "רק" ל-8 מיליון שקלים בגיל הפרישה, כבר אין יותר מדי חשיבות לקצבת פנסיה גדולה, נכון? מ-8 מיליון שקלים ניתן למשוך 240,000 ₪ בשנה (20,000 לחודש), מה שיאפשר לשמור על התיק ברוב המקרים, ואף להגדיל משמעותית את ערכו (לטובת ירושה). אם נרצה סכומים גבוהים יותר (השד יודע למה), אז ייתכן ולא נחיה רק מהתשואה אלא ננגוס גם בקרן ונקטין את הירושה. אבל אפילו במקרה זה לא נדרשת קצבת פנסיה גבוהה במיוחד.
8. תיעדוף ביטוח על פני תשואה
כפי שכבר ציינתי, אחרי שיחות עם יועצים פנסיוניים רבים, התרשמתי כי מרביתם מבינים היטב בביטוח אבל לא מבינים יותר מדי (אם בכלל) בהשקעה ותשואות. הדבר הופך אותם למוטי ביטוח, וכתוצאה מכך הם ממליצים על קרנות פנסיה, אשר מספקת כיסוי ביטוחי ומשקיעות כ-30% מהחיסכון באג"ח מיועדות של המדינה בריבית צמודת מדד מובטחת של 4.86%. כיסוי ביטוחי הוא כמובן דבר חשוב, והאג"ח המיועדות שרק קרנות הפנסיה רשאיות להשקיע בהן, אכן מספקות תשואה גבוהה משמעותית מאג"חים "רגילים" של המדינה או אפילו אג"חים קונצרניים בדירוג גבוה. אבל, חלק מהאנשים יכולים לוותר על כיסוי ביטוחי (במיוחד צעירים ורווקים), או לרכוש ביטוח באופן עצמאי שלא דרך קרן הפנסיה (על אף שהוא יקר יותר), ולנהל את החיסכון הפנסיוני שלהם בקופת גמל (שאינה מספקת כיסוי ביטוחי) במקום בקרן פנסיה, עם עדיפות לקופ"ג IRA. כך הם יוכלו להשקיע אפילו 100% מהחיסכון במדדי מניות, ולעשות תשואה גבוהה משמעותית בהשוואה לאג"חים, אפילו אם משווים לאג"ח המיועדות של המדינה. בחשיפה מנייתית תשואת התיק הנומינלית תעמוד על כ-10% לשנה, או תשואה ריאלית של כ-7-8% לשנה. בקרנות הפנסיה כ-30% מהחיסכון משיג קצת פחות מ-5% לשנה (ריאלית), שזה מצוין לעומדים בפני פרישה, אך גרוע לצעירים עם שנים רבות עד הפנסיה, וגם אם בוחרים מסלול מנייתי, זה עדיין לא אומר ש-70 האחוזים הנותרים יושקעו במניות (פעמים רבות המסלול המנייתי משקיע רק 50% במניות ואף פחות!), ובנוסף יש את החיסרון של הניהול האקטיבי, ועוד כל מיני עלויות סמויות מן העין. לצורך ההשוואה, נניח כי קרנות הפנסיה יכולות להשיג כ-6% ריאלית לשנה (במסלול המנייתי ואני עוד לארג' איתם), לעומת כ-8% ריאלית בקופ"ג IRA שמשקיעה במדד מניות. לכאורה מדובר על פער של בסה"כ 2%, אבל על פני 30 שנה הפער הזה מניב תשואה עודפת של כ-43% לקופת הגמל על פני קרן הפנסיה!
מדובר בפער כ"כ משמעותי שלא ניתן להתעלם ממנו, וזה בוודאי לא חד-משמעי שהחשיבות של הכיסוי הביטוחי גוברת על התשואה העודפת. מה גם שקיימים כל מיני דרכים ו-hacks שמאפשרים שילוב של החיסכון הפנסיוני בין קופ"ג לקרן פנסיה, כך שנהנה גם מכיסוי ביטוחי בקרן הפנסיה וגם מתשואות גבוהות בקופת הגמל. קצרה היריעה מלפרט אותן כעת, אך אני סוקר אותן בפרוטרוט בקורס השקעות ופנסיה ביעילות ובפשטות.
דרך אגב – כשהיועצים/סוכנים הפנסיוניים מדברים איתכם על "רצף הפקדות" ו"שמירה על הוותק" בקרן – מה משמעות העניין? המשמעות מסתכמת רק בכיסוי הביטוחי – כאשר מצטרפים לקרן פנסיה יש כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה ולמקרה מוות (שמספק קצבה לאלמן/ה ולילדים). הביטוח מתקיים מיום ההצטרפות, אך ישנה תקופת אכשרה של 5 שנים שבה אם קרה מקרה ביטוח שקשור למצב רפואי קיים מלפני מועד ההצטרפות לקרן, הביטוח אינו מכסה זאת. אם אתם בריאים זה לא משנה לכם בכלל, ואם יש לכם מצב רפואי קיים והסתיימה תקופת האכשרה אז אתם מכוסים בכל מקרה. אם ניידנו כספים לקופת גמל, או שהייתה לנו תקופה מסוימת ללא הפרשות לקרן הפנסיה, תקופת האכשרה מתאפסת. היועצים אוהבים להפחיד אותנו עם כל מיני תרחישים שאנחנו לא מבינים עד הסוף, כדי שנתעדף כיסוי ביטוחי על פני תשואות גבוהות. כאמור, פעמים רבות אין באמת חשש אמיתי, וניתן גם לבצע שילובים שונים שיאפשרו ליהנות הן מכיסוי ביטוחי והן מתשואות גבוהות.
לסיכום, קחו אחריות על העתיד הפיננסי שלכם ואל תאמינו לכל ה"מומחים" למיניהם. תאמינו רק לנתונים סטטיסטיים, ותחשבו קצת מחוץ לקופסא.
רוצה לשאול שאלות ולהשתתף בדיון? את/ה מוזמן/ת לפוסט בעמוד הפייסבוק שלנו.
רוצה לקבל סוף כל סוף את כל הכלים והידע הפרקטי כדי להשקיע בקלות וביעילות את כספיך וחסכונותיך? לחץ/י כאן כדי לראות את שירותי ההדרכה והסיוע במימוש השקעות פאסיביות שאנחנו מציעים.